החלטה בתיק ת"א 2178/05

לפני בקשה לתיקון טעות סופר ולמתן פסיקתא, בקשר עם פסק הדין שניתן על ידי ביום 11.7.11 בתיקים המאוחדים שבכותרת.

1. רקע הדברים

עניינם של התיקים המאוחדים שבכותרת בהסכם שכירות שנחתם בין המבקשות לבין המשיבה, אשר לימים בוטל על ידי המשיבה. 

ביום 11.7.11 ניתן על ידי פסק הדין בתיקים שבכותרת, במסגרתו פסקתי כי ביטול הסכם השכירות על ידי המשיבה ללא כל זכות שבדין ואי תשלום דמי שכירות מצדה מהווים הפרה יסודית של הסכם השכירות (ראו עמוד 13 לפסק הדין). עוד פסקתי, כי על המשיבה לשלם למבקשות דמי שכירות לתקופה של 12 חודשים וזאת בצירוף הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כדלהלן:

"לסיכום, סונול תשלם לתנובה וסחלב:

א. סכום של 90,000 ש"ח בצירוף מע"מ X 12 חודשים.

ב. פיצויים מוסכמים בסכום של 688,050 ש"ח (150,000$ נכון ליום הגשת התביעה). 

לסכומים הנ"ל יתווספו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

אני דוחה את התביעה במסגרת ת"א 2178/05 ומקבלת בחלקה את התביעה בת"א 2347/05, כאמור לעיל.

בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, אני מחייבת את סונול בתשלום הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ש"ח" (ראו עמוד 14 לפסק הדין).

לאחר מתן פסק הדין, הגישו המבקשות בקשה לתיקון טעות סופר, אשר נפלה, לשיטתם, בפסק הדין, היא הבקשה שבכותרת. המבקשות צירפו לבקשתן פסיקתא לחתימתי, אשר כוללת את סכום הפיצוי (המתוקן) שנפסק למבקשות במסגרת פסק הדין וכן הוצאות משפט בסך 471,413 ש"ח, בגין אגרת בית משפט ששולמה על ידי המבקשות.   

2. טענות הצדדים

המבקשות טוענות, כי בסכום שנפסק בגין דמי השכירות נפלה טעות סופר, באופן שנכתב שסכום דמי השכירות החודשי הינו בסך 90,000 ש"ח בתוספת מע"מ, שעה שסכום דמי השכירות שאינו שנוי במחלוקת הינו בסך 99,450 ש"ח בתוספת מע"מ. זאת, משום שבהסכם השכירות נקבע, כי סכום דמי השכירות, בסך 90,000 ש"ח בתוספת מע"מ, צמוד למדד המחירים לצרכן, שבסיסו המדד הידוע בחודש 9/99. לפיכך, סכום דמי השכירות שאינו שנוי במחלוקת הינו בסך 99,450 ש"ח בתוספת מע"מ, כפי שהיה נכון ליום 1.9.05, הוא המועד בו הופר הסכם השכירות, כמפורט בסעיפים 20, 30 א' ו- 31 לכתב התביעה. 

המשיבה טוענת, כי שינוי הסכומים שנפסקו במסגרת פסק הדין הינו בגדר שינוי מהותי, אשר אינו יכול לחסות תחת התיקונים המותרים לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 (להלן: " חוק בתי המשפט"). לשיטתה, ככל שהמבקשות מעוניינות להשיג על פסק הדין או לשנותו, הדרך להגשת ערעור פתוחה לפניהן.

המשיבה טוענת עוד, כי צירוף הפסיקתא מהווה ניסיון לשנות את סכום ההוצאות שנפסקו בפסק הדין, כך שיכלול תוספת של 471,000 ש"ח מעבר לסכום שפסק בית המשפט. לשיטתה, סכום ההוצאות שנפסק בפסק הדין (הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח) אינו בגדר טעות ובוודאי שאין המדובר בטעות שניתן לתקנה לפי סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי דין הבקשה להידחות אף מחמת חוסר תום הלב בהגשתה. לשיטתה, הבקשה דנן נחזית כבקשה לתיקון טעות סופר אחת בלבד, אולם המבקשות נמנעות מלציין כי לפסיקתא שצרפו לבקשה הן הכניסו שינוי "קל" שאינו עולה מפסק הדין, והוא תוספת פיצוי בגין "החזר אגרת בית משפט" ששילמו המבקשות, בסך 471,413 ש"ח, לפני הצמדה. 

עוד טוענת המשיבה, כי מקריאת פסק הדין עולה שלא נפלה בו כל טעות וכי אי הצמדתם של דמי השכירות החודשיים הקבועים למדד המחירים לצרכן נעשה על ידי בית המשפט במכוון, במודע ולאחר מחשבה. לשיטת המשיבה, האמור נכון במיוחד, שעה שמשמעות התיקון המבוקש היא שינוי של הסכום הפסוק בכ-120,000 ש"ח וזאת עוד לפני שערוך הסכומים למועד התשלום בפועל.

במענה לטענות המשיבה טוענות המבקשות, כי בלתי הגיוני כי סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד חד הם, לאור העובדה שהמבקשות זכו בדין ונקבע כי המשיבה הפרה את הסכם השכירות.

3. תיקון טעות סופר